ליל הפטירה
להמשיך לפי הכוחות
כשנמסרה לתלמידים תמונת המצב, הבקשה היתה לומר יחד פרקי תהילים, ואז שכל אחד יעשה חשבון
נפש לפי כוחו: מי שיכול להמשיך ללמוד בלילה, ימשיך. גם בשעה קשה נשארה התביעה השקטה:
יש משימות, צריך ללמוד, צריך להמשיך הלאה.
מקור: RAW-0001, הרב אלי, AUD001
בהספדים בהר המור
“הוא כל כך רוצה ללמוד”
הוא שואל אותי, לא רוצה לדבר. איך אני... איך אני... הוא כל כך רוצה ללמוד.
מקור: RAW-0002, AUD003
מתוך קטעי אזכרה תשפ״ב
פגישה שמזכירה שייכות עליונה
לדוגמה, פגישה עם תלמיד חכם גדול מזכירה לי שגם אני שייך למציאות עליונה, מציאות של קודש.
פגישה עם איש חסד מעוררת בי את הצדדים העמוקים של החסד שקיימים גם בי. אבל אפילו אם אדם
יחיה בתוך ביתו של תלמיד חכם או ילמד בישיבה, עדיין ענייני הקודש נשכחים ממנו.
מקור: קטעי שיעור ויומן אזכרה תשפ״ב
מתוך קטעי אזכרה תשפ״ב
ראש השנה והזיכרון העליון
זה עניין הזיכרון ביום הזיכרון, ראש השנה. אין הכוונה שצריך לזכור שבתאריך א׳ תשרי חל ראש השנה,
אלא הכוונה שראש השנה הוא החג של הזיכרון העליון. כלומר, יש דברים שהשטף של פרטי המציאות
משכיח מאיתנו, מרוב פרטים מאבדים את החשבון הכולל, אך הזיכרון העליון זוכר את מה שהמציאות
משכיחה: את צלם אלוקים, את הפנימיות של החיים, את הנסתר שגנוז בתוכיותם.
מקור: קטעי שיעור ויומן אזכרה תשפ״ב
מתוך קטעי אזכרה תשפ״ב
העולם הזה משכיח את העליונות
המפגש הראשון של האדם עם החיים בעולם הזה גורם שכחה. הוולד לומד במעי אימו את כל התורה,
ושוכח הכול מיד כשהוא נכנס לעולם. העולם הזה משכיח מאיתנו את העליונות, את השייכות שלנו
לעולם העליון. אנחנו נמצאים בתוך מציאות טכנית, חיצונית, קטנה, חלקית, שעושה את עצמה כאילו
היא גדולה, רחבה, משמעותית, מסבירה הכל. העולם העליון הולך ונדמה לזיכרון רחוק, משהו צדדי
שאינו ממלא את החיים.
מקור: קטעי שיעור ויומן אזכרה תשפ״ב
מתוך קטעי אזכרה תשפ״ב
לאן אנחנו שייכים באמת
הזיכרון העליון הוא הזיכרון לאן אנחנו שייכים באמת - אל מה שקודם להופעתנו בעולם הזה.
הזיכרון העליון הוא הודאות בשייכותנו לעליונות.
מקור: קטעי שיעור ויומן אזכרה תשפ״ב
